A new book about Monsieur Chouchani by Haim Baharier who met him as he was a child. It’s in Italian, “La Valigia Quasi Vuota”.
http://www.mosaico-cem.it/articoli/la-valigia-quasi-vuota-la-nuova-opera-di-haim-baharier
How to understand the Talmud – according to Monsieur Chouchani
“The fundamental principle is reported by Levinas in the name of his teacher, Chouchani: “One does not have to construct nor speculate abstractly, but through imagination.” On this are based the following assumptions:
1. Reading Talmud requires sensitivity to images, ideas, reactions, random thoughts, even distractions, that occur in the process of reading.
2. Reading Talmud requires asking questions, permitted or not.
3. The Talmud should be read aloud to approximate an oral tradition.
4. The Talmud is to be taken as a whole.
5. The Talmud is part of the story of the encounter between Israel and the “Nameless Being.” This encounter precludes a sensibility of oppression.
6. Although historical and scientific information is essential for a proper reading of the Talmud, such information must be subject to the same images, ideas, reactions, random thoughts, even distractions and – especially – questions as the text.
7. The mention of “Israel” means human being. As Levinas wrote:
Each time Israel is mentioned in the Talmud one is free, certainly, to understand by it a particular ethnic group which is probably fulfilling an incomparable destiny. But to interpret in this manner would be to reduce the general principle in the idea enunciated in the Talmudic passage, would be to forget that Israel means a people who has received the Law and, as a result, a human nature which has reached the fullness of its responsibilities and of its self-consciousness… the heirs of Abraham are all nations; any man truly man is no doubt of the line of Abraham.”
In “Reading Levinas/Reading Talmud: An Introduction”
By Ira F. Stone
And now a theater play in Italian by Miriam Camerini.
Et maintenant une pièce de théatre en Italien de Miriam Camerini.
ועכשיו הצגת תיאטרון באיטלקית מאת מרים קאמריני
)
Un personaggio misterioso si aggirava per l’Europa all’indomani della seconda guerra mondiale. Occhiali spessi e impolverati, una valigia pesante di cartone, aspetto trascurato, odore sgradevole…
La straordinaria storia di un personaggio altrettanto straordinario.
Emmanuel Levinas écrit dans un article sur son ami le Docteur Henri Nerson :
“Que les plus hautes valeurs de l’Occident doivent être reconnue comme appartenant de droit à la Thora, ce fut là une sagesse que Nerson tenait de son maître, de “M. Chouchani”. On ne saurait en effet parler de Nerson sans mentionner ce qui fut l’événement dominant et la grande joie de sa vie : sa rencontre et sa longue fréquentation d’un homme qui fut l’un des derniers géants du Talmud, probablement le plus grand depuis très longtemps, mais qui savait aussi enseigner, notamment, la physique nucléaire et trouver ses délices dans la lecture des traités des mathématiques classiques et modernes. Génie étrange et errant ! Dans l’enseignement talmudique que le docteur Nerson, à son tour, donnait autrefois à ses amis parisiens et dont bénéficiaient, jusque pendant sa maladie, ses amis en Israël, la pensée de “M. Chouchani”, dans sa nouveauté audacieuse, était toujours présente. Aux yeux de Nerson – et ce fut une confidence – tout l’invraisemblable de la mort se ramassait dans ce qui cependant était inévitable : la possibilité que le cerveau tel que celui de “M. Chouchani” puisse s’arrêter de penser”.
Extrait d’un texte paru dans Le Journal des Communautés en mai 1980
הרב אליהו אביחיל כתב על מר שושני:
“פנומן, גאון עולמי, לא ראיתי ולא שמעתי אדם כמוהו מימיי. זוהי דמות מסתורית שלא יודעים את שמה האמיתי, בן שושן או מר שושני, ולא יודעים מאיזו ארץ הוא בא. הוא ידע המון שפות על בוריין. היו לו זיכרון צילומי ומוח מעמיק. הוא ידע את כל התנ”ך, התלמוד והתוספות בעל פה. הכרתי אותו בקיבוץ סעד. בשבת אחת בקיבוץ הוא נתן הרצאה והכריז שייתן בה 70 פירושים לפסוק אחד, כמו שכתוב – 70 פנים לתורה.
“הוא לקח פסוק מספר מלאכי, ותוך שעתיים הגיע לשבעה פירושים שונים, אך לחבר’ה כבר לא היה כוח להמשיך. הוא היה גאון מופלא, מלא בבדיחות דעת ושמחת הלימוד. הוא היה אמנם אדם מוזר ומסוגר, הוא לא רצה שיראו אותו אוכל והיה לבוש ברישול. אבל כשהוא התחיל ללמד – הכול נשכח.
“ממנו לקחתי את עיקרון ההעמקה. אלי ויזל כתב שבזמן המלחמה, קצין נאצי תפס אותו ברחוב ולקח אותו לגסטפו. בן שושן הציג את עצמו כפרופסור למתמטיקה והציע לערוך תחרות חידות מתמטיות שאם ינצח בה – ישוחרר. הוא ניצח כמובן, שוחרר וחצה את הגבול לשווייץ”.
In Spanish. En Espagnol
En español
בספרדית:
Un très bon article de Sandra Ores pour la MENA sur notre film sur Monsieur Chouchani.
Sur les traces de Chouchani (info # 012112/13) [Culture]
Par Sandra Ores © Metula News Agency (www.menapress.org)
Jacob lutta jusqu’à l’aube avec l’homme. Celui-ci, voyant qu’il ne pouvait le vaincre, le blessa à la hanche. L’homme demanda à Jacob son nom, puis le renomma Israël. Jacob lui retourna la question à son tour, mais l’homme répondit “pourquoi demandes-tu mon nom ?”, et ne lui donna point de réponse.
Comme l’homme avec lequel s’est battu Jacob dans le récit biblique, le personnage énigmatique de Chouchani, érudit du XXème siècle, qui fut le maître inégalé de grands penseurs de notre temps, ne révéla jamais son identité.
L’homme qui apparut puis disparut auprès de Jacob fut rebaptisé “l’ange” par les commentateurs rabbiniques décelant dans sa manifestation une présence transcendantale ; de la même manière, les disciples de Chouchani ont perçu dans ce génie du Talmud, de la philosophie, des mathématiques, et maître dans bien d’autres domaines encore, une dimension surnaturelle.
Chouchani n’était d’ailleurs pas son véritable nom. Ce pseudonyme découle du mot hébreu chouchan, qui signifie fleur de lys ; la fleur, pressée sur la face de la pièce d’un shekel, représente un symbole ancien d’Israël.
Caméra à l’épaule, le réalisateur franco-israélien Michael Grynszpan s’atèle à reconstituer le puzzle Chouchani, lequel avait le plus souvent l’allure d’un clochard. Mais Emmanuel Levinas, Elie Wiesel, Jacques Abramoff et d’autres éminents professeurs ont couvert d’éloges les plus respectueuses son intelligence et son savoir.
“Ce maître prestigieux et impitoyable en exégèse et en Talmud” (le Talmud, la Torah orale), tel que le décrivait Levinas, qui a certainement beaucoup appris de lui en matière d’éthique – l’un des principaux domaines d’intérêt et de recherche du philosophe français.
S’il récitait le Talmud, le Zohar1 ou le Guide des Egarés2 de Maïmonide par cœur, Chouchani en faisait de même avec le Coran ou les Vedas3. Il possédait une mémoire ainsi qu’un esprit de synthèse exceptionnels. “Il savait tout”, commenta Wiesel dans un article du quotidien israélien Yediot Aharonot en 1964 ; Wiesel, qui fut son élève pendant trois ans à Paris, et qui considère Chouchani comme l’un de ses plus influents professeurs, écrivit également à son sujet qu’ “il avait lu tous les livres, pénétré tous les secrets, traversé tous les pays”.
chouchani.jpg
L’une des rares photographies de Chouchani
Depuis presqu’une année qu’il planche sur son sujet, Michaël Grynszpan, totalement absorbé, parle sans arrêt de Chouchani. Ce n’est pas la première fois que le réalisateur se penche sur un thème au demeurant abstrus ; en 2011, son film “Descendants de nazis : l’héritage infernal”, montrait des descendants de nazis vivant en Israël, certains s’étant convertis au judaïsme ; son documentaire “Les oubliés de l’histoire” (2005), consacre quant à lui la mémoire des Juifs originaires du Moyen-Orient, réfugiés en Israël suite aux violences dont ils furent victimes lors des mouvements nationalistes arabes du milieu du XXème siècle.
Grynszpan se passionne désormais pour ce héros encore flou dont il approche pas à pas le mystère ; à force de recherches et de rencontres avec ceux qui ont croisé le chemin de Chouchani, il recoupe les bribes d’informations dans le but de toucher du doigt la clé de voute de la logique et de la magie du personnage. Sentir la réalité de ce passeur de sciences nomade s’apparente pourtant à tenter de regarder à travers une vitre opaque.
Car en dépit de sa grandeur et de l’influence qu’il a eue sur des hommes ayant plus tard réalisé une brillante carrière, Chouchani est resté dans l’ombre. C’est que, pour lui, maintenir le secret sur sa propre vie relevait de l’obsession.
A en croire Elie Wiesel, Chouchani parlait une trentaine de langues anciennes et modernes ; mais nul ne connaissait son origine. “Son français était pur, son anglais parfait et son yiddish se pliait aux accents de son interlocuteur”, écrivit Elie Wiesel. Des récits concourent cependant à établir qu’il aurait survécu à la Shoah.
Personne ne lui connaissait non plus ni âge, ni adresse, ni métier, ni famille, ni amour ; “il lui manquait toutes ces caractéristiques qui définissent habituellement un homme en tant qu’élément d’un groupe”, renchérit le Prix Nobel de la paix 1986, qui explique en outre que, sans laisser de trace, il apparaissait et disparaissait à divers endroits du globe, qu’il était chez lui partout et nulle part.
Chouchani n’a laissé aucun écrit ; il a transmis toute sa science par oral à ceux qui ont eu la chance de recevoir ses enseignements – ou la folie de se laisser prendre au jeu de son intelligence aux limites impalpables.
Mais si quarante-cinq ans après la mort de cet homme mystérieux, peu de ceux qui l’ont rencontré ont effectivement dévoilé des indices, c’est aussi parce que, parmi ces hommes et ces femmes, certains craignent d’en parler ; car révéler ses secrets équivaut, en quelque sorte, à transgresser son vœu d’anonymat. Des témoins, dont des individus des plus sérieux et pragmatiques, ont refusé de se confier au réalisateur, craignant probablement que la mémoire de l’homme ne vienne les hanter. Rien d’étonnant à ce que Grynszpan se réveille parfois la nuit, imaginant Chouchani incriminant son travail.
Le professeur d’histoire émérite de l’université israélienne Bar-Ilan, Tsvi Bachrach, subjugué par sa rencontre avec le vagabond prodige, au début des années 50 dans le jeune Etat hébreu, refusa tout d’abord de rencontrer le réalisateur, prétextant “qu’il y avait quelque chose d’effrayant dans cette histoire”.
Shalom Rosenberg, éminent intellectuel israélien, professeur de philosophie juive à l’Université Hébraïque de Jérusalem, suivit lui aussi les enseignements de Chouchani. Lors de l’entretien qu’il concéda à Michael Grynszpan, l’enregistrement du son se brouilla soudain ; “c’est du pur Chouchani !”, marmonna-t-il en souriant. Rosenberg confia au cinéaste que, s’il avait eu un jour Chouchani en face de lui, il aurait alors compris la raison de sa plaisanterie.
Grâce à l’image, Grynszpan parvient à capter les regards mêlés d’effroi, d’envoûtement et d’admiration de ses interlocuteurs, ces éclairs qui dépeignent avec le plus d’authenticité le souffle de Chouchani. “Ce n’était pas humain”, confia Zvi Bachrach. L’un des maîtres à penser des Juifs de France après la guerre, le rabbin Léon Ashkénazi, autrement connu sous le totem de Manitou, se demandait quant à lui “s’il était un homme ou autre chose”.
Afin de rassembler les témoignages, d’Europe, des Amériques, d’Afrique du Nord, d’Asie et des divers pays du monde dont Chouchani a foulé le sol, Michael Grynszpan a créé un site Internet appelant ceux qui ont croisé sa route à s’exprimer. Il reste encore six mois d’enquête et c’est en Uruguay, notamment à Montevideo, où le génie fou s’est éteint, que l’équipe de tournage se rendra prochainement.
Mais plus que d’entendre des opinions au sujet du personnage invraisemblable, ce que cherche avant tout Grynszpan, c’est saisir l’essence et l’architecture de sa pensée, percer la source de ses enseignements, dévoiler les motivations enceintes dans ses pérégrinations. Avait-il compris le sens des innombrables choses de ce monde qui nous échappent ? Etait-il parvenu à entendre le Om sacré (la syllabe sanskrite figurant la perfection, l’unité du monde) ?
Wiesel écrivit, dans son livre Le Chant des morts (ed. du Seuil, 1966), que son mentor “aimait déplacer les points fixes”. L’une de ses particularités consistait à faire jouer les correspondances à partir des éléments d’un texte avec des repères situés dans des domaines complètement distincts ; il plaçait les problématiques dans des contextes infiniment plus larges et inattendus, s’inspirant notamment du Talmud, qu’il percevait comme une source inépuisable et originale de philosophie et d’éthique. Le penseur remettait tout en question, construisait et démolissait ses théories du même coup. Etre son élève devait être épuisant.
Chouchani fut assurément un personnage contradictoire sous tous ses aspects. Il vécut dans la plus grande simplicité, voire en dessous des limites de la décence, hirsute, mangeant salement, dormant sur des bancs, toujours coiffé du même chapeau, mais n’était pas pauvre pour autant ; il aurait gagné beaucoup d’argent en jouant à l’homme d’affaires. Encore aujourd’hui, sa fortune profite à des familles pauvres d’Israël.
Claude Riveline, ingénieur polytechnicien, professeur à l’Ecole des Mines à Paris, auteur de nombreux écrits sur la gestion des organisations et l’influence des “tribus, des rites et des mythes”, rencontra Chouchani pendant moins d’une heure en 1962. Il raconte avoir eu une sensation qui lui était jusque-là inconnue ; celle de se laisser pénétrer complètement par les mots de son interlocuteur, d’en comprendre aussitôt tout le sens. Riveline compare cette situation à la révélation de la Torah sur le mont Sinaï, lorsque, selon le récit, les 600 000 âmes présentes auraient entendu la parole du Dieu d’Israël.
L’ingénieur instille ainsi que Chouchani était doté de la capacité exceptionnelle de connaître et de saisir l’âme des hommes ; de s’y adresser et de s’en faire comprendre parfaitement, en nuançant son discours selon l’âge, le niveau de connaissance, les capacités émotionnelles et intellectuelles de celui ou celle qu’il avait en face de lui. Chouchani avait aussi la vocation de transmettre sa science aux esprits avides de savoir. Dans pas longtemps, Michael Grynszpan sera certainement capable de nous en apprendre un peu plus sur ce personnage mythique et sur sa dialectique.
Notes :
1Zohar : l’un des ouvrages principaux de la Kabale, exégèse ésotérique de la Torah.
2Le Guide des Egarés de Moïse Maïmonide est l’œuvre majeure de ce philosophe juif, considéré comme le plus marquant du Moyen-Age, qui était également rabbin et médecin dans l’Andalousie musulmane du XIIème siècle. Cet ouvrage, dans le quel l’auteur examine entre autres la relation entre la philosophie et la religion, a influencé les philosophes juifs et non juifs des siècles suivants.
3Vedas, ou connaissances en sanskrit : ensemble de textes qui auraient été révélés aux sages indiens, et transmis oralement de brahmane à brahmane jusqu’à nos jours. Un brahmane, dans les sociétés hindouistes, est un membre de l’une des quatre castes regroupant les hommes de lettres et les érudits, et notamment les sacrificateurs et les prêtres.
Metula News
Agency ©
Pour ceux que le sujet intéresse, nous recommandons la lecture du livre de Salomon Malka “Monsieur Chouchani : L’énigme d’un maitre du XXe siècle”.
JC Lattès, Mar 16, 1994 – Social Science – 232 pages
“Dans mon enfance, nous raconte Elie Wiesel, j’attendais le prophète Elie et je dois avouer que lorsque j’ai vu Chouchani pour la première fois, je me suis dit : c’est peut-être lui !” “Chouchani ? Il n’y a pas d’autre sujet.”, affirme Emmanuel Lévinas. L’un et l’autre, le Prix Nobel de la Paix et le Grand philosophe gardent un souvenir ébloui de celui qu’ils nomment leur maître. Qui fut Monsieur Chouchani ? Talmudiste, mathématicien à l’intelligence et à la mémoire prodigieuses, il se révéla un éveilleur, un passeur pour tous ceux à qui il dispensa son enseignement. Sans que jamais personne ne perce le mystère de son origine, ne sache de quoi il vivait et où il vivait, ce qu’il voulait et où il allait. Pour tous, cet aventurier du savoir aux allures de clochard demeura une énigme. Jusqu’à la fin anonyme dans un coin perdu d’Amérique du Sud, où, sur une modeste pierre tombale a été gravé : “Sa naissance et sa mort son scellées dans le secret.” Au fil d’une enquête serrée, Salomon Malka est parti à la recherche de la vérité sur Monsieur Chouchani. Introduit par des entretiens avec Elie Wiesel, le récit de cette quête, qui représente une importante contribution à l’histoire de la pensée contemporaine, se lit comme une nouvelle de Borges.
Salomon Malka est journaliste. Directeur de RCJ et rédacteur en chef-adjoint de L’Arche, il est également l’auteur de Lire Lévinas.
 |
Sixty-one years ago, on October 16, 1952, a somewhat peculiar article appeared in the daily Maariv under the heading “Faces on the ship.” The reporter, David Giladi, Yair Lapid’s maternal grandfather, described a group of passengers on their way to Israel from France. “There were many important people onboard the ship, professors and judges, consuls and envoys, but the most popular figure was that Jew named Ben-Chouchan,” he wrote.
This Ben-Chouchan spent his nights on a bench on the upper deck of the ship, bundled up in his coat against the night chill. “The man is unkempt in his outward appearance, dressed in rags, and at first glance you would not give a penny for him,” Giladi wrote. But those who got to know Ben-Chouchan noticed at once that he was no ordinary man. “This is a Torah scholar, the likes of which there are not many, who swims like a champion swimmer in the sea of the Talmud, the midrashim, the earliest and later [biblical] commentators and external sciences,” added Giladi. “His knowledge flows like a fountainhead, and his strange midrashim astound the ears and hearts of his listeners, and his speech is fluent in multiple languages. And if an erudite person is said to be a ‘prodigy,’ then such a one is said to be a ‘genius.’”
Who was that mysterious Jew aboard the ship? What was his full name, where did he come from and where did he go? In the 45 years since his death, in Uruguay, many have wondered about him and tried to crack the riddle of the mysterious figure who was so full of contradictions − a brilliant Jew who knew the Bible, the Talmud and “The Guide for the Perplexed,” by heart, who grasped nuclear physics and solved mathematical mysteries, who lived like a vagabond, beggar and ascetic, but was actually wealthy, and whose money to this day is apparently used to help the indigent, as well as yeshiva students.
His death in Uruguay in 1968 left a great many open questions − but also countless enthusiastic devotees of his teachings, among them intellectuals and scientists, professors and well-known scholars from Israel and elsewhere in the world, who had been his disciples. Among them were Hebrew University professor of Jewish philosophy Shalom Rosenberg and Holocaust survivor Elie Wiesel and renowned philosopher Emmanuel Levinas.
“People who met him talk about him as if he were the prophet Elijah. Some say he was an angel, others − a devil. But nobody remained indifferent. This strange Jewish genius became a legend,” explained Tel Aviv-based filmmaker Michael Grynszpan last week. Grynszpan has devoted the past few months to exhaustive and cross-continental research into the man he refers to simply as “Mr. Chouchani” (also spelled “Shushani” in some sources), which will be presented in a new, as-yet untitled film. “As far as I’m concerned, he is the puzzle of the 20th century,” he added.
Grynszpan has set up a website and Facebook page to help him make contact with any people who may have known or heard of the subject of his film. Armed with a camera, the filmmaker has been collecting testimonies about his enigmatic persona.
Twelve years after the article appeared in Maariv, in 1964, the mass-circulation Yedioth Ahronoth also reported on the mysterious Jew. Elie Wiesel, who then wrote for the newspaper, published an article in 1964 under the headline “The rabbi − a modern legend,” in which he wrote: “Nobody knew his name, or how old he was. Perhaps he had no name. Perhaps he had no age. He lacked all of those qualities by which a man is defined as belonging to a certain group.”
Adding to the puzzlement surrounding him, “Mr. Chouchan” was apparently in the habit of vanishing and popping up, each time in a new place. Wiesel wrote: “Suddenly he would appear, and then vanish a month or a year later, without leaving a trace. He would accidentally be discovered on the other side of a border … A businessman, a prophet who was dispatched, quite a number of times he went around the world without money, without papers, no one knew how.” Wiesel, too, described the man’s shabby appearance: “He was always filthy, unkempt and dressed in rags. He resembled a vagabond-turned-clown.”
Wiesel had previously met up with Mr. Chouchan on and off for about three years, after the war, after making an initial acquaintance at a small synagogue in Paris. He wrote in the Yedioth article that Chouchan “knew everything, but always lived in the shadows. He read all the books, penetrated all the secrets, traversed all the countries. He was at home everywhere and nowhere. Nobody knew where he lived and what he lived off of … He recognized no law, no authority, neither of time nor of place. He always appeared to have arrived from faraway and magical vacations.”
From the articles and testimonies Grynszpan has amassed, and some archival research, the following picture emerges: The wise mysterious Jew in question was born around the beginning of the 20th century, some say in Lithuania and others say in North Africa. His full, real name is unknown. Some say it was “Hillel Perlmann” − a disciple of Rabbi Abraham Isaac Kook; others believe his name was Mordechai Rosenbaum; many refer to him as “Mr. Chouchan,” or simply “Chouchani.”
He apparently survived the Holocaust thanks to his sharpness and courage. There is one story about him being arrested by the Germans and taken for interrogation by the Gestapo. In his interrogation he claimed to be Aryan, a native of the Alsace region, a professor of mathematics at the University of Strasbourg. The interrogating officer, sneering at the sight of the beggar with airs of being a professor, said to Chouchan, according to the stories: “You have made a grave mistake. In civilian life I myself was a professor of mathematics.”
Chouchan, so the story goes, suggested making a deal with the devil, with the Nazi officer: He would present the officer with a tough mathematical riddle, and if the officer solved it − he would execute Chouchan. If he failed, he would have to let the man go free. A short while later, Chouchan was released, and he escaped to Switzerland after making a difficult journey.
According to another story, he was arrested by the Nazis in Paris and forced to undress. When they saw he was circumcised, he told them he was a Muslim. Then he amazed all present by reciting parts of the Koran perfectly − to the point where an imam who was brought in by the Germans confirmed that the detainee was indeed Muslim.
After the Holocaust, according to the research, he began to wander the globe, acquiring numerous students and admirers on various continents. He died 45 years ago, and his gravestone in Montevideo reads: “The wise Rabbi Chouchani of blessed memory. His birth and his life are sealed in enigma.”
Hebrew University’s Rosenberg was asked recently in an interview with the history magazine Segula which spiritual figure from the past most impressed him. The answer was unequivocal: “Mr. Chouchani, who is also called Prof. Chouchani.” Rosenberg said that Chouchani’s name had been tied to “a lot of legends, none of which I believed [at first], and after meeting him I said that any person who tells me that what has been said about him is not possible or that it’s a myth − that person does not understand his greatness.”
Meanwhile, Grynszpan is continuing to search for people with information about Chouchani. “I am midway through [my research] but maybe actually only at the beginning,” says the filmmaker, who has been collecting testimonies in Israel, Canada, the U.S. and France, where he met a 100-year-old woman who studied with the enigmatic scholar. Soon Grynszpan will travel to the final stop in Mr. Chouchan’s life: Uruguay.
“They say he was crazy, insane and inhuman. They say he had a phenomenal photographic memory, for anything. There are so many wild stories about this human being,” he summed up.
http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2132317
הגאון היהודי המסתורי שניצל בגלל חידה לקצין נאצי
בכתבה משונה מעט שפורסמה ב”מעריב” ב–16 באוקטובר 1952, בכותרת “פרצופים באונייה”, תיאר הכתב דוד גלעדי, סבו של יאיר לפיד, חבורה של נוסעים שהיו בדרכם לישראל. “באונייה הפליגו רבים וגם חשובים, פרופסורים ושופטים, קונסולים ושד”רים (שליחי דרבנן), אך האישיות הפופולארית ביותר היתה אותו יהודי בשם בן־שושן”, כתב. את לילותיו בילה בן־שושן על ספסל בסיפון העליון של האונייה, מכורבל במעילו כדי להתגונן מצינת הלילה. “האיש מוזנח בחיצוניותו, לבוש קרעים וממבט ראשון לא היית נותן בעדו פרוטה”, כתב גלעדי.
אלא שמי שזכה להכיר אותו הבחין מיד כי אין הוא אדם רגיל: “זהו תלמיד חכם, שלא רבים דוגמתו, שוחה כשחיין אלוף בים התלמוד, המדרשים, מפרשים ראשונים ואחרונים ומדעים חיצוניים… ידיעותיו שופעות כמעיין המתגבר ומדרשי הפליאה שלו מפליאים את אוזני ולב שומעיו ודיבורו שוטף בריבוי לשונות. ואם על ידען אומרים שהוא ‘עילוי’, הרי על כגון זה אומרים שהוא ‘גאון’”.
מי היה אותו יהודי מסתורי? ב–45 השנה שחלפו מאז מותו ניסו רבים לפצח את חידת דמותו המסתורית של האיש שידע את התנ”ך, התלמוד ומורה נבוכים בעל־פה, שעסק בפיזיקה גרעינית ובפתרון תעלומות מתמטיות בלתי אפשריות, שחי כנווד, קבצן וסגפן, אך היה בעצם אדם אמיד שכספו עוזר עד היום לעניים ולתלמידי ישיבה. עם מותו באורוגוואי ב–1968 הותיר בן־שושן הרבה מאוד שאלות פתוחות – וגם אין־ספור חסידים נלהבים של תורתו, בהם אנשי רוח ומדע, פרופסורים וחוקרים בעלי שם מישראל ומהעולם, שהיו תלמידיו. בהם היו הפילוסוף עמנואל לוינס, שאמר ששושן היה אחד משני הגאונים היחידים שפגש בחייו, והסופר ניצול השואה אלי ויזל.
“אנשים שפגשו אותו מדברים עליו כאילו היה אליהו הנביא. חלק אומרים שהיה מלאך, אחרים – שטן. אבל אף אחד לא נשאר אדיש. היהודי הגאון והמוזר הזה הפך למיתוס”, אמר השבוע איש הקולנוע מיכאל גרינשפן מתל אביב, שמקדיש את החודשים האחרונים לתחקיר מקיף וחוצה יבשות על “מר שושני” – הכינוי הרווח לאיש – שממצאיו יוצגו בסרט חדש. “מבחינתי, הוא החידה של המאה העשרים”. אתר אינטרנט ועמוד פייסבוק שהקים מסייעים לו לאתר עוד ועוד אנשים שהכירו את מר שושן. חמוש במצלמה הוא מתייצב אצלם ואוסף עדויות על הדמות המסתורית.
שלוש שנים אחרי הכתבה ב”מעריב”, דיווח גם “ידיעות אחרונות” על היהודי המסתורי. ויזל, שהיה כתב העיתון, פירסם ב–1964 מאמר בכותרת “הרבי – אגדה מודרנית”. “איש לא ידע מה שמו, או בן כמה הוא. אולי לא היה לו שם. אולי לא היה לו גיל. הוא היה נעדר אותן תכונות אשר לפיהן מגדירים אדם כמשתייך לקבוצה כלשהי”, כתב. כדי להוסיף למסתורין סביבו, נהג “מר שושן” להיעלם מעת לעת ולצוץ בכל פעם במקום חדש. “לפתע היה מופיע, ונעלם מקץ חודש או שנה, מבלי להותיר עקבות”, כתב ויזל. “במקרה היה מתגלה מעברו השני של גבול… הנה הוא הרבי בעל הנס, איש עסקים, נביא משולח. כמה וכמה פעמים עבר מסביב לעולם ללא כסף, ללא ניירות, איש לא ידע כיצד”. גם הוא תיאר את עליבותו החיצונית של האיש: “תמיד היה מזוהם, פרוע ולבוש סחבות. דומה היה לנווד שהפך לליצן”.
שלוש שנים היה ויזל תלמידו של מר שושן, לאחר שנתקל בו בבית כנסת קטן בפריז. “הוא ידע כל דבר, אך לעולם חי בצל. הוא קרא את כל הספרים, חדר את כל הסודות, עבר בכל הארצות. הוא היה כמו בביתו בכל מקום ובשום מקום. איש לא ידע היכן הוא חי וממה הוא חי… הוא לא הכיר בשום חוק, בשום סמכות, לא של הזמן, לא של מקום. תמיד נראה היה שהגיע מחופים רחוקים וקסומים”.
מהסיפורים, המאמרים והעדויות שאסף גרינשפן בתחקיר שלו עולה התמונה הבאה: החכם היהודי המסתורי נולד סביב תחילת המאה העשרים אי־שם, יש אומרים בליטא ויש אומרים בצפון אפריקה. שמו האמיתי אינו ידוע. יש אומרים “הלל פרלמן”, תלמיד של הרב קוק; אחרים סבורים ששמו היה מרדכי רוזנבאום; רבים מתייחסים אליו כ”מר שושן” או “שושני”.
הוא שרד את השואה בזכות חריפותו ואומץ לבו. לפי אחת האגדות, הוא נעצר בידי הגרמנים ונלקח לחקירה בגסטאפו. בחקירתו טען כי הוא ארי, יליד אלזס, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה של שטרסבורג. הקצין החוקר, שלעג לקבצן המתיימר להיות פרופסור, אמר למר שושן: “שגית שגיאה חמורה. בחיים האזרחיים הייתי בעצמי פרופסור למתמטיקה”.
מר שושן הציע לקצין הנאצי עסקה: הוא יציג לו חידה מתמטית; אם הקצין יפתור אותה – הוא יוציא את מר שושן להורג. אם ייכשל – יצטרך לשחררו. כעבור זמן קצר הוא שוחרר, ונמלט בדרך לא דרך לשווייץ. לפי גרסה אחרת, הוא נעצר בידי הנאצים בפריז והופשט. כשראו שנימול, אמר שהוא מוסלמי. ואז, לתדהמת הנוכחים, דיקלם חלקים מהקוראן באופן מושלם, עד שהאימאם שהובא לשם בידי הנאצים אמר שאין ספק כי הוא מוסלמי.
אחרי השואה החל לנדוד ברחבי העולם, קונה לו תלמידים ומעריצים ביבשות שונות. על מצבתו נכתב: “הרב והחכם שושני ז”ל – לידתו וחייו סתומים בחידה”.
הפרופ’ שלום רוזנברג, הוגה דעות, תיאולוג ופילוסוף מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, נשאל לאחרונה בראיון למגזין “סגולה” על “סופר עבר שהותיר בך את חותמו”. התשובה היתה חד־משמעית: “מר שושני, המכונה גם הפרופ’ שושני”. לדברי רוזנברג, בשמו של שושני נקשרו “הרבה אגדות שלא האמנתי לאף אחת מהן, ואחרי שפגשתי אותו, אמרתי שכל אדם שיגיד לי שמה שאומרים עליו לא יכול להיות, שזה מיתוס, לא מבין את גדולתו”.
בימים אלה ממשיך גרינשפן לחפש אחר אנשים שהכירו את מר שושן, שמעו עליו או פגשו אותו: “אני בחצי הדרך, ואולי בעצם רק בהתחלה”. אחרי שאסף עדויות בישראל, בקנדה, בארצות הברית ובצרפת – כולל מאשה בת מאה שלמדה עם החכם המסתורי – ימשיך גרינשפן בקרוב לתחנה האחרונה בחייו, אורוגוואי. “אומרים שהיה משוגע, מטורף ולא אנושי, מספרים שהיה לו זיכרון צילומי פנומנלי”, הוא אומר ומסכם: “כל כך הרבה סיפורים הזויים יש על הבן אדם הזה”.