Tag Archives: סרט
חידת שושני – הנווד שידע הכול
הסרט “חידת שושני” – הנווד שידע הכול – ישתתף בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה בעוד כמה ימים. התחלתי לעבוד על הסרט לפני ייותר מ-10 שנים. כן, 10 שנים. ראיינתי מאות עדים, נסעתי לכל העולם בעקבותיו וגיליתי המון סודות על האיש המסתורי והגאוני שהיה מר שושני. אבל הסרט היה תקוע במשך שנים בגלל סיבות בירוקרטיות אבסורדיות. היו חברים שהסבירו לי שמר שושני התערב בהפקה כדי שהסרט הזה לא ייצא…
מי יודע. בכל אופן עכשיו הוא כנראה השתחרר ויוקרן גם בפסטיבלים וגם בכאן11. אין צורך להרחיב עד כמה הסרט הזה חשוב לדעתי: הוא יותר מסרט, הוא מעמיד שאלות מרכזיות ומפתיעות על עצמנו ועל החיים.
אני רוצה להודות לאמנים המוכשרים והמדהמים שעבדו איתי על הסרט המשוגע הזה:
רועי בן עמי העורך,
פיליפ בלאיש הצלם,
דוד וולץ האנימטור,
נועה הבר המעצבת,
אנדריי קוזלוב האפטריסט,
נדב שלמה גלעדי המפיק,
הקטור ברבי הקולוריסט,
דניאל מרקוביץ’ המלחין
ומיכאל גורביץ’ המעצב סאונד.
תודה לכם ולכל מי שעזר או עבד על הפרוייקט בדרך. ושתהיה שנה טובה לכולם
מיכאל גרינשפן
Lecture about Mr. Shushani in Yiddish in 1968 – לזכר נשמת פרופ’ שושני ז”ל
Today is the yahrzeit (Yiddish: “year time”) of Professor Shoshani zl, 26th Tevet. Here is an exclusive text first published in 1968 in “Der Moment”, a Yiddish Newspaper in Uruguay, right after Professor Shoshani’s death. Thank you to the Schneiderman and Beitler’s fami
lies who gave it to me when I was filming in Uruguay. This
text was a lecture given by a student of Professor Shoshani, engineer Natan Shtsherbati. It was translated from Yiddish to Hebrew by Shimon Stern.
Enjoy it and write me if you have comments about it,
Michael Grynszpan
——
לזכר נשמת פרופ’ שושני ז”ל.
תלמידים ומעריצים מהמלומד הגדול והגאוני פרופסור שושני ז”ל באים עם פטירתו אלינו במערכת עם מאמרים, הערכות, וזכרונות מ”אדיר התורה” שנקרע מאיתנו.
בכל המאמרים הללו מודגש התורה שנלמדה אצל הפרופסור כפי תשומת הלב מכל יחיד.
במשך הזמן כבר הבאנו מאמרי חוץ מערכתיים, (הערת המתרגם: כלומר לא מתוך מערכת העיתון) מאמרים מדוד גאנז, מטות דראבינער, קלמן שטיינהויז, וחיים וואדאוואז.
”המאמענט” [שם העיתון] מעמידה לשירות תלמידי הפרופ’ שושני ז”ל, חרכי השבועון שלנו, מתחת המדור לזכר נשמת פרופ’ שושני, איפה שמדי שבוע יתפרסם העבודה שהתקבלה (כלומר המאמרים שנשלחו למערכת).
היום אנו מביאים את הטקסט מהרצאה אשר ניתנה באזכרה מחוג התנ”ך מהציונ. לאנדעס ארגון ע”י המהנדס נתן שטשערבאטי.
ההרצאה של המהנדס נתן שטשערבאטי:
לפרופ’ ע”ה היו כמה סוגי תלמידים. אני בעצמי אחד מהם, מחזיק תח”י השכלה אקדמאית, משנות חיי הצעירות והמוקדמות למדתי עברית ותנ”ך. לימוד העברית כמעט שכחתי. רק נשארו הידיעות והמסורת על נושאים יהודיים שהגיעו משיעוריה של אימי.
אך זה לא מנע שאהיה תלמידו של הפרופ’ במשך שבע שנים תמימות. הסיבה היחידה זה בגלל שכל הדברים הלא רווחיים הפכו אצל הפרופ’ ללימוד רווחי. אמנות פדגוגית מיוחדת תחומו. שנדרש בידיעות ענקיות. לא צריכים לחשוב שזה היה כ”כ קל כמו שאפשר לחשוב. המדע, הפילוסופיה, הומניזם, וריד מחייו בכלל, תמיד פנו אל המדע היהודי: תנ”ך, תלמוד, קבלה, וכו’. הוא אף פעם לא הצדיק משהו שלא הלך בתלם אל המהלך החשיבה הזה, לא בגלל אדיקות, אלא מתוך נקודת מבט של הגיון טהור.
התורה גם הייתה (אצלו) צורת חיים והרגל.
כבודי אל הנפטר ע”ה מדגישה הכרתי שפגישתי איתו היתה חשובה, עוד יותר מחשובה, הוא העמיד לפניי יהדות חשובה, לוגית, רציונלית, כמארג נקי.
תמצית מציווליזציה לכלל האנושות.
ראיתי איך שאנשים עם טבעים שונים יש להם מקום ראוי בקונצרט האנושי, כמו שחיסרון החכמה היא סיבה מרוע ולא כמו הרוע בעצמו, איך שהציווליזציה פוסעת ביחד עם החכמה ומכניסה נשמה אל תוך התרבות.
הוא פתח לי את העיניים שאראה איפה המעיינות של מים חיים, ובו זמנית ההשתקפות של אותם המעיינות.
על פי רוב מה שהמוח קולט על היהדות מבולבל, מלא מושגים פילוסופיים, וגורמים לאי סדר.
הלימוד העקרוני אצל היהודים זה התנ”ך וכתביה הכתובים ברוח נבואה.
ועל כמה מהיבטים על נבואה אנסה לדון בהמשך הרצאתי:
הלימוד אצל הפרופ’ ע”ה לא נטתה ולא סטתה, הוא אפילו לא ניסה לעשות תעמולה מיוחדת למען התנ”ך.
האדם הוא מחוייב, וצריך לשפוט את עצמו, לשקול לבדו דרכיו, התוצאות של מעשיו, בירוריו, וחקירותיו.
זה נמצא בשלל תרבות רחבה של האנושות. אם נשווה במקצת את השלל הלז אל התנ”ך (אני רק אומר מתוך מבט פילוסופי) כי כל מה שבתנ”ך קודש, והשאר חול. לדוגמא אם ניקח את דוד, כמשורר, ומצד השני את המשורר הכי גדול בעולם, מתרבות אונברסלית, שייקספיר האנגלי, גטה הגרמני, דונטה האיטלקי וכו’.
על הומרוס אומר אפלטון, הפילוסוף היווני הגדול שהיה הכי קרוב אל הרוח היהודי אשר הפרופ’ המליץ לי במיוחד לקרוא, מכיר בספרו ”הרפובליקה” שהומרוס מלא בשגיאות, ומייסד יסוד שהוא אינו יכול לבנות עליו וצריך לבנות את יסודותיו על משקל בניין רציונלי.
הכתבים של כמה גאונים כתובים על הנושאים שלהם בצורה כל כך צבעונית, אשר גורמים לאי דיוק. בטבע הכלכלה שולטת, הדיוק. האור רץ בדרך הקצרה ביותר. התהליכים המכניים מתפתחים במסגרות הכי מינימליות של עשייה.
התנ”ך גם סוג של כמו- טבע, אך ברוח.
הוא נכתב עם מספר מילים מינימלי, ובשביל הנושאים הוא משתמש בכמה שפחות תמונות, כלל לא יותר או פחות מדי, בדיוק כמה שיש צורך, לדוגמא: בין כל הרעיונות יש שניים שהם חשובים ביותר; הרעיון של היחיד ושל רבים, אפלטון בדיאלוג של פילבו או של תענוג, מתבטא דרך פיו של סוקרטס על היחיד והרבים:
”במידה שהנני יכול למדוד, זה מתנה של האל… אל האנושות…(…) קודמיי אשר ידעו יותר, ואשר היו יותר קרובים אל האל… מסרו לנו את המסורה והודיעו לנו כל הדברים הללו, אשר אליהם מתווסף ומוכתב ישות תמידית ונקרא מיחיד ורבים וכו”
דוד מתבטא בתהלים פרק ס”ב פסוק י”ב כך: אחת דיבר אלוהים, שתיים זו שמעתי.
שש מילים שאומרות את הכל.
היחיד והרבים הם שני רעיונות אשר לא סותרים, הן לא מפריעים אחד לשני, אצל הנביא נבנה על ידי רוח נבואה, בהאזור האנושי, נבנה הכלל, של הגאון והכישרון.
אפילו בפיזיקה, בחומר קונסטרוקסיאני, יש מקבילה; היא המיסטריה של ”הקונסטנט[היחידה] של פלאנק”.
היהודים האמיתיים, אלה שמתוכם מתפתח העם היהודי, נקראים בני נביאים, כלומר; נביאים קטנים, כלומר, נשמתם ניחנת בחומרים נבואיים.
מכאן נטייתם לשלום וציוולזציה.
עם הפרופ’ הוצג התמונה הבאה: נשמתו של הנביא היא כמו הטבע באספיריטו.
התנ”ך השלם מהמילה הראשונה עד האחרונה, מייצר גוף חי. כל פרק כמו איבר, כל פסוק כמרקם,
כל מילה כחלקים, כלים מתפרקים וכל אות כחלק, כל אות אפשר לפרק, והכל דופק פרפקט, כשלעצמו וכאשר מורכב ביחד.
אף שפה לא שימשה ולא התממשה לכזאת, בפיותם של הנביאים זרם לשון הקודש שבשבילנו היא עברית.
אפלטון והדיאלוג שלו של מטה או מדע, כאשר הוא מגיע אל האותיות הוא אומר שהן (האותיות) החלוליות הקטנות של השפה, ואי אפשר להתקדם ולעיין הלאה. לעומתו הקורס שהפרופ’ ע”ה מסר באונברסיטה סורבון בפריז על הא”ב היהודי אזי רק על האות א’ נמשך במשך של שלוש שנים.
תרגום מיידיש: שמעון שטרן
About Chouchani in the Vatican
A new article about Monsieur Chouchani in a Vatican’s newspaper! Yes even in the Vatican, they are interested in this exceptional man. They also write there about our movie and the filmmaker Michael Grynszpan.
מאמר חדש בעיתון בוותיקן! כן גם בוותיקן הם מתעניינים באיש היצא דופן הזה. הם גם מזכירים שם את הסרט שלנו ואת הבמאי מיכאל גרינשפן.
https://www.vaticannews.va/it/osservatoreromano/news/2020-05/l-enigma-di-monsieur-chouchani.html
Lecture about Shushani in Jerusalem
לא מזמן בירושלים, הרצאה על מר שושני עם הקרנת קטעים מתוך הסרט. תודה לכל המשתתפים.
Recently in Jerusalem, a lecture about Mr Shushani with the screening of the film’s excerpts. Thank you to all who attended.
Une conférence sur Monsieur Chouchani a eu lieu récemment à Jérusalem avec une projection d’extraits du film. Merci à tous les participants.
ראיון בטלויזיה על מר שושני
ראיון הבמאי מיכאל גרינשפן על מר שושני
ועל סרטו הדוקומנטרי באותו נושא
בתוכנית ריקלין ושות
Elie Wiesel holds letters of Shoshani in his private archives
עוד מאמר מרתק של העיתונאי המוכשר עופר אדרת (אותו עיתונאי שכתב את המאמר הראשון על הסרט שלנו על שושני בהארץ http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2132317) הפעם הוא כותב על הספר המפורסם ביותר של אלי ויזל “הלילה” ומגלה לנו שד”ר יואל רפל, מנהל לשעבר של הארכיון אלי ויזל בבוסטון, מצא את הגרסא המקורית של כתב היד בעברית של אותו ספר.
הגרסא בעברית שונה מהטקסט בצרפתית, ולא פורסמה לעולם. עוד דבר מעניין במאמר (אך זה ידענו מקודם ממקור אחר): אלי ויזל מחזיק בכמה מכתבים שמר שושני כתב לו ! באזה שם שושני חתם על מכתבים אלו? חשוב לציין שאלי ויזל תמיד טען ששמו המקורי של שושני היה מרדכי רוזנבאום.
http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.2925993
“ויזל שומר בביתו הפרטי חומרים נוספים, שלא רצה לחלוק עם העולם, בהם התכתבויות עם אנשי רוח ומנהיגים רבים כמו הרבי מלובביץ’, ג’ימי קרטר, ביל קלינטון, ברק אובמה, ג’ורג’ בוש, רונלד רייגן, יצחק רבין, משה דיין, מנחם בגין ואחרים. גם מכתבים מ”מר שושני”, כינויו של גאון יהודי מסתורי, שמת לפני 50 שנה וזהותו נותרה עלומה, מוחזקים שם.”
הרב ישראל בונדהיים מדבר על מר שושני
תראו את הברק בעיניים. הרב ישראל בונדהיים ז”ל מדבר על מר שושני שהוא הכיר בזמן מלחמת העולם השנייה בשווייץ – קטעים מתוך הראיון שלו לסרט תעודי על מר שושני מאת מיכאל גרינשפן.
כתבה בעיתון בהארץ : מי אתה מר שושן?
http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2132317
הגאון היהודי המסתורי שניצל בגלל חידה לקצין נאצי
45 שנים לאחר מותו, נמשך הניסיון לפצח את סודו של הגאון המוזר מר בן-שושן, שעסק בתלמוד, ובפיזיקה גרעינית, והיה למיתוס
בכתבה משונה מעט שפורסמה ב”מעריב” ב–16 באוקטובר 1952, בכותרת “פרצופים באונייה”, תיאר הכתב דוד גלעדי, סבו של יאיר לפיד, חבורה של נוסעים שהיו בדרכם לישראל. “באונייה הפליגו רבים וגם חשובים, פרופסורים ושופטים, קונסולים ושד”רים (שליחי דרבנן), אך האישיות הפופולארית ביותר היתה אותו יהודי בשם בן־שושן”, כתב. את לילותיו בילה בן־שושן על ספסל בסיפון העליון של האונייה, מכורבל במעילו כדי להתגונן מצינת הלילה. “האיש מוזנח בחיצוניותו, לבוש קרעים וממבט ראשון לא היית נותן בעדו פרוטה”, כתב גלעדי.
אלא שמי שזכה להכיר אותו הבחין מיד כי אין הוא אדם רגיל: “זהו תלמיד חכם, שלא רבים דוגמתו, שוחה כשחיין אלוף בים התלמוד, המדרשים, מפרשים ראשונים ואחרונים ומדעים חיצוניים… ידיעותיו שופעות כמעיין המתגבר ומדרשי הפליאה שלו מפליאים את אוזני ולב שומעיו ודיבורו שוטף בריבוי לשונות. ואם על ידען אומרים שהוא ‘עילוי’, הרי על כגון זה אומרים שהוא ‘גאון’”.
מי היה אותו יהודי מסתורי? ב–45 השנה שחלפו מאז מותו ניסו רבים לפצח את חידת דמותו המסתורית של האיש שידע את התנ”ך, התלמוד ומורה נבוכים בעל־פה, שעסק בפיזיקה גרעינית ובפתרון תעלומות מתמטיות בלתי אפשריות, שחי כנווד, קבצן וסגפן, אך היה בעצם אדם אמיד שכספו עוזר עד היום לעניים ולתלמידי ישיבה. עם מותו באורוגוואי ב–1968 הותיר בן־שושן הרבה מאוד שאלות פתוחות – וגם אין־ספור חסידים נלהבים של תורתו, בהם אנשי רוח ומדע, פרופסורים וחוקרים בעלי שם מישראל ומהעולם, שהיו תלמידיו. בהם היו הפילוסוף עמנואל לוינס, שאמר ששושן היה אחד משני הגאונים היחידים שפגש בחייו, והסופר ניצול השואה אלי ויזל.

“אנשים שפגשו אותו מדברים עליו כאילו היה אליהו הנביא. חלק אומרים שהיה מלאך, אחרים – שטן. אבל אף אחד לא נשאר אדיש. היהודי הגאון והמוזר הזה הפך למיתוס”, אמר השבוע איש הקולנוע מיכאל גרינשפן מתל אביב, שמקדיש את החודשים האחרונים לתחקיר מקיף וחוצה יבשות על “מר שושני” – הכינוי הרווח לאיש – שממצאיו יוצגו בסרט חדש. “מבחינתי, הוא החידה של המאה העשרים”. אתר אינטרנט ועמוד פייסבוק שהקים מסייעים לו לאתר עוד ועוד אנשים שהכירו את מר שושן. חמוש במצלמה הוא מתייצב אצלם ואוסף עדויות על הדמות המסתורית.
שלוש שנים אחרי הכתבה ב”מעריב”, דיווח גם “ידיעות אחרונות” על היהודי המסתורי. ויזל, שהיה כתב העיתון, פירסם ב–1964 מאמר בכותרת “הרבי – אגדה מודרנית”. “איש לא ידע מה שמו, או בן כמה הוא. אולי לא היה לו שם. אולי לא היה לו גיל. הוא היה נעדר אותן תכונות אשר לפיהן מגדירים אדם כמשתייך לקבוצה כלשהי”, כתב. כדי להוסיף למסתורין סביבו, נהג “מר שושן” להיעלם מעת לעת ולצוץ בכל פעם במקום חדש. “לפתע היה מופיע, ונעלם מקץ חודש או שנה, מבלי להותיר עקבות”, כתב ויזל. “במקרה היה מתגלה מעברו השני של גבול… הנה הוא הרבי בעל הנס, איש עסקים, נביא משולח. כמה וכמה פעמים עבר מסביב לעולם ללא כסף, ללא ניירות, איש לא ידע כיצד”. גם הוא תיאר את עליבותו החיצונית של האיש: “תמיד היה מזוהם, פרוע ולבוש סחבות. דומה היה לנווד שהפך לליצן”.
שלוש שנים היה ויזל תלמידו של מר שושן, לאחר שנתקל בו בבית כנסת קטן בפריז. “הוא ידע כל דבר, אך לעולם חי בצל. הוא קרא את כל הספרים, חדר את כל הסודות, עבר בכל הארצות. הוא היה כמו בביתו בכל מקום ובשום מקום. איש לא ידע היכן הוא חי וממה הוא חי… הוא לא הכיר בשום חוק, בשום סמכות, לא של הזמן, לא של מקום. תמיד נראה היה שהגיע מחופים רחוקים וקסומים”.
מהסיפורים, המאמרים והעדויות שאסף גרינשפן בתחקיר שלו עולה התמונה הבאה: החכם היהודי המסתורי נולד סביב תחילת המאה העשרים אי־שם, יש אומרים בליטא ויש אומרים בצפון אפריקה. שמו האמיתי אינו ידוע. יש אומרים “הלל פרלמן”, תלמיד של הרב קוק; אחרים סבורים ששמו היה מרדכי רוזנבאום; רבים מתייחסים אליו כ”מר שושן” או “שושני”.
הוא שרד את השואה בזכות חריפותו ואומץ לבו. לפי אחת האגדות, הוא נעצר בידי הגרמנים ונלקח לחקירה בגסטאפו. בחקירתו טען כי הוא ארי, יליד אלזס, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה של שטרסבורג. הקצין החוקר, שלעג לקבצן המתיימר להיות פרופסור, אמר למר שושן: “שגית שגיאה חמורה. בחיים האזרחיים הייתי בעצמי פרופסור למתמטיקה”.
מר שושן הציע לקצין הנאצי עסקה: הוא יציג לו חידה מתמטית; אם הקצין יפתור אותה – הוא יוציא את מר שושן להורג. אם ייכשל – יצטרך לשחררו. כעבור זמן קצר הוא שוחרר, ונמלט בדרך לא דרך לשווייץ. לפי גרסה אחרת, הוא נעצר בידי הנאצים בפריז והופשט. כשראו שנימול, אמר שהוא מוסלמי. ואז, לתדהמת הנוכחים, דיקלם חלקים מהקוראן באופן מושלם, עד שהאימאם שהובא לשם בידי הנאצים אמר שאין ספק כי הוא מוסלמי.
אחרי השואה החל לנדוד ברחבי העולם, קונה לו תלמידים ומעריצים ביבשות שונות. על מצבתו נכתב: “הרב והחכם שושני ז”ל – לידתו וחייו סתומים בחידה”.
הפרופ’ שלום רוזנברג, הוגה דעות, תיאולוג ופילוסוף מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, נשאל לאחרונה בראיון למגזין “סגולה” על “סופר עבר שהותיר בך את חותמו”. התשובה היתה חד־משמעית: “מר שושני, המכונה גם הפרופ’ שושני”. לדברי רוזנברג, בשמו של שושני נקשרו “הרבה אגדות שלא האמנתי לאף אחת מהן, ואחרי שפגשתי אותו, אמרתי שכל אדם שיגיד לי שמה שאומרים עליו לא יכול להיות, שזה מיתוס, לא מבין את גדולתו”.
בימים אלה ממשיך גרינשפן לחפש אחר אנשים שהכירו את מר שושן, שמעו עליו או פגשו אותו: “אני בחצי הדרך, ואולי בעצם רק בהתחלה”. אחרי שאסף עדויות בישראל, בקנדה, בארצות הברית ובצרפת – כולל מאשה בת מאה שלמדה עם החכם המסתורי – ימשיך גרינשפן בקרוב לתחנה האחרונה בחייו, אורוגוואי. “אומרים שהיה משוגע, מטורף ולא אנושי, מספרים שהיה לו זיכרון צילומי פנומנלי”, הוא אומר ומסכם: “כל כך הרבה סיפורים הזויים יש על הבן אדם הזה”.
Levinas said: “Shoshani? there is no other subject”
Levinas said: “Shoshani? there is no other subject”. (in the book of S. Malka in French “Monsieur Chouchani: L’énigme d’un maitre du XXe siècle”)
Levinas a dit: “Chouchani ? il n’y a pas d’autre sujet”. (source : dans le livre de S. Malka “Monsieur Chouchani : L’énigme d’un maitre du XXe siècle”)
פרופ’ לוינס אמר : “שושני ? אין נושא (סובייקט) אחר (מקור: מתוך הספר מאת שלמה מלכה “מר שושני”, שעדיין לא תורגם לעברית